סקירת נוף "מדבר יהודה"
נכתב ע"י דר' רני קלבו (מתנדב ביחידה), גיאולוג במכון הגיאולוגי.
כללי:
מדבר יהודה הינו אזור מדברי המצוי לאורך המדרונות המזרחיים של הרי ירושלים והרי חברון (קמר רמאללה וקמר חברון) ועד לחופי ים-המלח. גבולותיו הדרומיים והצפוניים אינם חדים וברורים ונהוג להגדירם כך: בצפון - קו פרשת המים שבין וואדי עוג'א (נחל ייט"ב) וואדי קלט (נחל פרת); ובדרום - נחל חימר.
לאורך גבולו המזרחי של מדבר יהודה מתנוסס לו מצוק ההעתקים של בקע ים-המלח, כשהוא מורם עד ליותר מ-600 מטרים מעל לים-המלח. מצוק זה נחתר עמוקות על ידי מספר לא קטן של נחלים שלהם אגני ניקוז גדולים (נחל דרגה - 230 קמ"ר; נחל קדרון ונחל אוג - כ-120 קמ"ר כל אחד), נחלים בעלי אגני ניקוז בינוניים (כדוגמת נחל חצצון - 63 קמ"ר ונחל קומרן - 43 קמ"ר) ומספר רב של נחלים "קצרים" שאין להם אגן ניקוז גדול בעורפם.
הירידה של 1400 מטרים על פני מרחק של 25 ק"מ בלבד (שיפוע ממוצע של למעלה מ-10 מעלות) הביא לפוטנציאל סחיפתי גבוה של אזור מדבר יהודה, וזאת גם הודות לכמות הגשמים הרבה היורדת באגני הניקוז של הנחלים (למעלה מ-650 מ"מ בממוצע רב שנתי).
אורכו של מדבר יהודה כ-90 ק"מ, רוחבו 15-25 ק"מ ושטחו כ-1800 קמ"ר. נהוג לחלק את מדבר יהודה לשתי יחידות נוף ראשיות, צפון מדבר יהודה ודרום מדבר יהודה, כשנחל ערוגות מהווה את הגבול ביניהן. הסקירה שלהלן תתמקד בצפון מדבר יהודה.
מסלע:
בתחומי מדבר יהודה חשופות שלוש יחידות גיאולוגיות: הקדומה ביותר - חבורת יהודה, מעליה חבורת הר הצופים; והחבורה הצעירה ביותר - חבורת ים-המלח. חבורת ים-המלח חשופה בעיקר לאורך חופי ים-המלח וכמילוי של כמה מהנחלים הגדולים ביותר (נחל חצצון, נחל דרגה); בעוד שחבורת יהודה וחבורת הר הצופים שולטות בנוף המצוי ממערב לחופי ים-המלח (מצוק ההעתקים, רמת המדבר ועד לגבול המערבי של מדבר יהודה). החבורות הגיאולוגיות נבדלות זו מזו בעיקר במסלע המרכיב אותן ומתוך כך נבדלות בגווני הסלעים, בביטוי המורפולוגי שלהן (שהוא ביטוי של חוזק הסלע ועמידותו לכוחות הבלייה) וכן בתכונות הזרימה ו/או החלחול של מי גשמים בהם ועל גביהם.
הסלעים העמידים לבלייה אירוזיבית, גיר ודולומיט מחבורת יהודה, נחשפים במדבר יהודה בעובי של עד 380 מטרים. תפוצתם בולטת במצוק ההעתקים ובקניונים החוצים אותו, אך הם נחשפים גם בקניונים שהתפתחו על גבי הקמרים שבמערב מדבר יהודה; כדוגמת הנחלים קלט, אוג, קדרון ודרגה, שלהם קטע קניוני הנמצא במעלה הנחלים. סלעי הגיר והדולומיט הקשים, הורבדו בחילופין עם סלעים רכים יותר (גיר רך, חוואר וקרטון). חילופין אלה, בין סלעים בעלי עמידות לבלייה משתנה, יצרו את הפרופיל האופייני של המצוקים הנחשפים בקניונים ובמצוקי ההעתקים. סלעי הגיר והדולומיט אינם עמידים לבלייה כימית, וכשהיא מתרחשת על ידי מים תהום בתת-הקרקע, נוצרות מערות וחללים קארסטיים, כדוגמת מערת חריטון והמערות בנחל חבר.
סלעים עמידים פחות מצויים בעיקר בשתי החבורות האחרות (חבורת הר הצופים וחבורת ים המלח). חבורת הר הצופים עשויה מסלעי קרטון, חוואר ופצלים וכן מיחידה צורנית קשה (תצורת מישש). בגלל ההבדלים בעמידות הסלעים לבלייה נוצרו, בתחום החשיפה של סלעי החבורה, הרי שולחן והרי כפתור. הקרטון הרך יוצר את מדרונות הגבעות, בעוד שסלע הצור משמר את שיא ההר. במקומות בהן הוסרה תצורת מישש התפתח הנוף במהירות לנוף של גבעות מעוגלות ובמרבית האזור נחשפה חבורת יהודה מתחת לסלעי הקרטון (תצורת מנוחה).
בחלק העליון של חבורת הר הצופים, מעל לתצורת מישש, חשופות התצורות ע'רב וטקיה העשויות חרסית, חוואר, קרטון, קרטון ביטומני ופוספט. תצורות אלו יוצרות נוף מבותר. נוף זה נשמר אך ורק באזורים קעריים, שם הם הוסתרו מפני הסחיפה המסיבית שמתרחשת על פני כל מדבר יהודה. בצפון מדבר יהודה, באזור מעלה אדומים ודרומה עד לנחל דרגה, מצויים ליד ובמקום הסלעים הביטומניים תצורת סלעים מגוונת (תצורת חתרורים). סלעי תצורה זו הם סלעים מטמורפיים, שנוצרו כאשר היו סלעי חבורת הר הצופים נתונים בתנאי חום קיצוניים, כנראה כתוצאה משריפה ספונטנית של החומר האורגני שבסלע הביטומן.
חתך של סלעים בעלי עמידות נמוכה לבלייה מצויים גם בחבורת ים-המלח ("חוואר הלשון", תצורת הלשון). סלעים אלו נפוצים לאורך ים-המלח וכן בשולי הנחלים הגדולים, מקום שלתוכו חדרה "ימת הלשון".
מבנה גיאולוגי:
המבנה הכללי של מדבר יהודה הוא של קער רחב הנשען במערבו על הקמרים של הרי חברון והרי ירושלים המשתפלים במתינות כלפי מזרח. הקער מכיל בתוכו מספר מבנים קטנים של קימוט באורכי גל קצרים יותר. שוליו המזרחיים של מדבר יהודה מועתקים על ידי השבר הראשי המערבי של בקע ים-המלח. התנועה האנכית על קו השבר עולה על 600 מטרים. במקביל לשבר זה מתקיימות מספר מערכות העתקים היוצרים מבנים של הורסטים וגרבנים. צפיפות השברים הולכת ודועכת מערבה. מנחל חצצון וצפונה מלווה את השבר הראשי שבר נוסף היוצר מדרגת נוף ברורה במתלול.
יחידות הנוף:
המבנה הגיאולוגי של קימוט ושבירה, חשיפת הסלעים השונים וכן השינויים בתנאי האקלים (בחתך מזרח-מערב) גרמו ליצירתם של ארבע יחידות נוף במדבר יהודה. הכיוון הכללי של יחידות הנוף הנו מדרום לצפון.
את רוב שטחו של מדבר יהודה תופסת רמת המדבר העשויה בעיקרה גבעות של סלעי קרטון מתצורת מנוחה ו/או הרי משאר בהם סלעי תצורת מישש מחפים ממעל. הסלעים הרכים יוצרים כאן נוף מתון ובו ערוצים רחבים. רוב דרכי האורך במדבר יהודה ממוקמות ברצועה זו. ממערב לרמת המדבר מצויה מדרגת הכפיפה של הקמרים והמכונה גם רצועת ספר המדבר ואשר הבנויה מסלעי חבורת יהודה. הנחלים הגדולים שחלקם העילי מגיע עד לאזור זה התפתחו קניונים בסלעי חבורת יהודה (נחל פרת, נחל קדרון, נחל דרגה). ממזרח לרמת המדבר נמצאת במת המדבר ומתלול מצוק ההעתקים. רצועה זו עשויה מסלעי חבורת יהודה הנחשפים כאן במלא עוצמתם בקירות המתלול ובקניונים החוצים אותו. הפרש הרום הטופוגרפי, העולה על 600 מטרים, יורד כאן על מרחק של כ-2 ק"מ (שיפוע ממוצע של כ-15 מעלות), הוביל להתפתחותם של קניונים עמוקים ומפלים גבוהים. בנחל קדם, שאורך יובלו הראשי כ-2 ק"מ והפרש הרום מתחילתו ועד לים-המלח הוא כ-600 מטרים, התפתח מפל בגובה של כ-300 מטרים. בנחל חצצון הפרש הרום מתחלק על מספר מפלים, כשהגבוה עומד על כ-120 מטרים. בנחל דרגה הפרש הרום מתפרס על מרחק של כ-7 ק"מ ובנחל מספר רב של מפלים בגובה שאינו עולה על 10 מטרים כל אחד. תופעות אלה מושכים מטיילים רבים לאזור.
מערכות הנחלים והידרולוגיה:
מדבר יהודה מנוקז כולו מזרחה אל עבר ים-המלח. כיוון הנחלים הוא בדרך כלל בניצב למבנה של הרי יהודה, כלומר מצפון-מערב לדרום-מזרח; אך יש יוצאים נחלים שבהם סיבות טקטוניות חייבו כיוונים שונים מכך. בדרכם מזרחה חוצים הנחלים את יחידות הנוף השונות. הנחלים שחוצים את הקמרים הפנימיים שברמת המדבר יוצרים עמקים צורת האות V או מעמיקים יותר, אל תוך הסלע הגירי, ויוצרים בו קניון. למספר נחלים ישנם עד שלושה קניונים המנותקים זה מזה. בצפון האזור הכפיפה הינה ארוכת אורך גל ונוצר קניון רציף החל מאזור ירושלים ועד ליריחו. בנחל קדרון ובנחל דרגה מתקיימים כבר שלושה קניונים.
מרבית הנחלים של מדבר יהודה זורמים בחורף בפרקי זמן קצרים של גאויות. כמות המשקעים ברצועה המערבית, ומערבה לה, עד לקו פרשת המים הארצית עולה על 250 מ"מ לשנה (250-650 מ"מ לשנה). מים אלו אובדים ברובם אל תוך סלעי הגיר והדולומיט בחבורת יהודה ומקצתם זורמים במורד הנחלים מזרחה. כמות המשקעים הממוצעת ברמת המדבר היא 50-400 מ"מ. כושר הספיגה הנמוך של סלעי הקירטון גורמים ליצירת מי נגר רבים ולעיתים לשטפונות עזים הממשיכים עד לים-המלח. ברמת המדבר מצויים בורות מים רבים המנסים לשמר מקצת מהמים. כמות המשקעים ברצועה של מתלול מצוק ההעתקים הינה 50-200 מ"מ לשנה בלבד, ולכן נחלים "קצרים" שאין להם אגן ניקוז גדול בתחום רמת המדבר והרצועה המערבית לא מפתחים אירועי שיטפון, למעט במקרים של שבר ענן מקומי מעל אגן הניקוז.
התפתחות הנוף:
השלב הראשון בהתפתחות הנוף של מדבר יהודה החל עם ההרמה של תקופת האוליגוקן, אז נוצרו פני שטח סחופים על פני שדרת ההר, שלא הייתה מורמת כפי שהיא כיום. שרידים של משטח זה מצויים כיום ברום טופוגרפי של כ-900 מטרים מעל פני הים. משטח זה היה ביחסי זרימה אל עבר הים, שהיה כבר אז במערב. הנוף בשלב זה, במרחב שבו מצוי כיום מדבר יהודה, היה של סלעי חבורת הר הצופים העמידים ביותר (תצורת מישש) ובקערים יתכן ונשמרו יחידות צעירות לתצורת מישש.
בהמשך, כתוצאה מתנועות הרמה של שדרת ההר וההשתפלות מזרחה של אזור מדבר יהודה, החל שלב הסחיפה השני. בשלב זה נהרסה תצורת מישש המגנה על תצורת מנוחה. חשיפת תצורת מנוחה העמידה פחות הוביל להסרת מרביתה ולחשיפת סלעי חבורת יהודה העמידים יותר, בעיקר בחלקים המורמים של האזור (שיאי הקמרים), בעוד שבאזורים הקעריים הם עדיין לא נחשפו.
השלב האחרון, הנוכחי, התחיל תוך כדי התהוות בקע ים-המלח. ההעתקה לאורך הבקע יצרה את המתלול המכונה מצוק ההעתקים של ים-המלח. כתוצאה מירידת בסיס הסחיפה התרחשו תהליכי סחיפה נמרצים במעלה הנחלים. יתכן ששינויי אקלים, לתקופות גשומות ולחות יותר יחסית להיום, תרם אף הוא לעוצמת תהליכי הבלייה, כפי שהם באים לידי ביטוי בקניונים האדירים החוצים את מדבר יהודה ומצוק ההעתקים. העמקת הבקע הובילה ליצירתם של ימות פנימיות ואגמים. משקעי גופי מים אלו (חבורת ים-המלח) מילאו את קרקעית הבור המשתפל. במקצת הזמנים היו מפלסי האגמים גבוהים והם חדרו אל תוך הקניונים שכבר נוצרו (כמעין "פיורדים") תוך כדי השקעת סלעים כדוגמת תצורת הלשון אף בעמקי הנחלים. נסיגת הים עד למצבו הנוכחי הובילה לחשיפת הסלעים מחדש ולבלייתם במרבית הנחלים, בהותירה שרידים בשולי הקניונים עצמם או כמדרגות חופיות הדבוקות על מתלול מצוק ההעתקים.
מקורות עזר:
ניר ד., 1989, גיאומורפולוגיה של ארץ ישראל. אקדמון, ירושלים.
לקסיקון מפה: ארץ ישראל. מפה - מיפוי והוצאה לאור.
מדבר יהודה ובקעת ים המלח, מדריך ישראל החדש. הוצאת משרד הביטחון, כתר וידיעות אחרונות.
מרקוס מ., 1984, מדבר יהודה הדרומי, סקר נוף ומסלולי טיול. רשות שמורות הטבע.
מרקוס מ., 1986, מדבר יהודה הצפוני, סקר נוף ומסלולי טיול. רשות שמורות הטבע, ספרית מעריב.
קלבו, ר. בן-צבי, א., 2005, ניתוח מרחבי של אגן ההיקוות של הירדן התחתון והערכת נפחי הזרימה העל-קרקעית ממנו אל ים המלח. המכון הגיאולגי, דו"ח GSI/17/05.
